Page 128 - EMCAPP-Journal No. 15

This lack, the uncertain place was ongoing and לא היה צריך יותר מידי זמן, עד שהבנתי – או
was with me at every moment, no matter what יותר נכון – התברר לי כאילו בד נפל לי מהעיניים,
I did and how hard I tried to be a good soldier, כאילו משהו שתמיד היה שם ולא יכולתי להסתכל,
to hang out, to travel, to „make a living“, friend- פתאום ראיתי בבירור, הרגשתי שמשהו בי היה
ships... מלא, ה“פאזל“ הושלם. פתאום לא היה פחד,
The search for love was central to it, hoping I הספקות נעלמו, המרירות והעצב לא היו יותר. וכן,
would have what I lost – family. מצאתי את המקום הבטוח, והבני שהמקום הבטוח
Until one day, out of a desire to get answers זה לא מקום גיאוגרפי, פיזי. התחלתי להבין כמה
about the emptiness in my life, I began to learn עוד צריך ללמוד ולדרוש אותו.
about the „Christian“ Messiah...
עם עבר השנים, וכבר משוחרר עם כבוד מהצבא,
It didn‘t take too long until I realized - or rather חזרתי לדרום אמריקה כדי לנסות ליצור קשר עם
- it became clear to me as if a cloth had fallen הוריי... להפתעתי שניהם היו גרים יחסית קרוב
from my eyes, as if something was always there אחד לשני... אך ששמעו ממני ועל האמונה לא
and I could not look, suddenly I saw clearly, I קבלו את זה. אמי יזמה „קדיש“ עבורי ואפילו יש לי
felt something in me was full, the „puzzle“ was קבר! (אני נחשב בוגד לעמי כמאמין בישוע) להורי
complete. מתתי, אך חי במשיח
Suddenly there was no fear, the doubts disap-
peared, the bitterness and sadness were gone. אינני יודע עם מה שכותב התקבל או בכלל
And yes, I found the safe place, and realized יתפרסם וכמובן יש עוד המון שקרהבשנים האלו –
that the safe place is not a geographical, physical אך מה רגע שקראתי את הנושא של מקום בטוח
place. I began to realize how much more needed לא הפסיק כולי לחשוב על מה שקרה עם ביני
to be learned and asked of him. והוריי ומה שכתוב במזמור 27
Over the years, and already discharged with
honour from the military, I returned to South
America to try to contact my parents ... to my
surprise they both lived relatively close to each
other ... but when they heard from me and
about the faith, they did not accept it. My mo-
ther initiated „Kaddish“ for me and I even have
a grave! (I am considered a traitor to my people
as a believer in Jesus.) To my parents I died, but
I lived in Christ.
I do not know what writing work will be re-
ceived or will be published at all and of course
there is a lot more that happened in those years
- but the moment I read about the subject of a
safe place I did not stop thinking about what
happened to me and my parents and what is
written in Psalm 27.

125