Page 126 - EMCAPP-Journal No. 15

Daniel Eytan (Israel)
My safe place
First of all, in writing this page, I thank God
that His grace has prevailed over me, and that
God is the stronghold of my life.
For me the feeling of a safe place was unstab-
le, at least according to theorists like Bowlby or
Erickson, and others.
My childhood moved between 3 countries in
South America, and part of Sicily, with finan-
cially established parents but no obvious emo-
tional regulation.
Because of my parents‘ divorce and after a year
of divorce, my mother left me alone, I started
living alone - without a family at all, in another
province finally in southern Argentina, far from
everything I knew.
So I made do with what I had: only a few clothes,
lots of books and my guitar. So then I thought
it was my destiny, and, full of rage, sadness and
pride stemming from fear, shame and all sorts
of negative emotions, I rented an apartment and
started “my life”.
In this region in Argentina I lived alone as a
young boy / adolescent. (Please note: This Pho-
to is from 2020)
123
Daniel Eytan.
Living in Haifa,
Israel. Married
to Lorena and
happy father of
Haleli, Elishay
and Liel. M.A
Clinical Psy-
chology, UBA
(University of
Buenos Aires).
Working at Rambam Healthcare Cam-
pus, and private practice. Languages: He-
brew, English, Spain and Italian. Member
of The Israel Psychological Association.
Former contributions in our eJournal
by Daniel you can see her:
https://emcapp.ignis.de/14/#p=46
https://emcapp.ignis.de/13/#p=94
https://emcapp.ignis.de/12/#p=80
המקום הבטוח שלי
קודם כל, בכתיבת הדף הזה, מודה לאלהים כי גבר
עליי חסדו, וכי אלהים מעוז חיי
אצלי ההרגשה של מקום בטוח היתה חסרת יציבות,
לפחות לפי התיאורתיקנים כמו בולבי או אריקסון,
ואחרים
ילדותי עברה בין 3 מדינות בדרום אמריקה, וחלקה
בסיציליה, עם הורים מבוססים כלכליתאך ללא ויסות
רגשית בעליל.
בגלל גרושים של הוריי ולאחר שנה שהתגרשו, אמי
עזבה אותי לבד, התחלתי לחיות לבד – בכלל ללא
משפחה, בפרובינציה אחרת לגמרה בדרום ארגנטינה,
רחוק מכל מה שהכרתי.
אז התמודדתי עם מה שהיה לי: רק עם מעט בגדים,
המון ספרים והגיטרה שלי. כך אז חשבתי שזה היה
גורלי, ועם מלאה זעם, עצב וגאווה שנובעת מפחד,
בושה וכל מיני רגשות שלילים, השכרתי דירה והתחלתי
„את חיי“.